אגממנון היה שר הצבא היווני במלחמת טרויה. הוא הסתבך עם האלה ארטמיס, שזעמה עליו לאחר שהרג ביער שלה צבי קדוש. על מנת לפייס אותה, ולהבטיח את הציות של חייליו יחד עם הכרעת הטרויאנים, הוא הקריב לה את בתו איפיגניה. טרגי, אבל לא פרקטיקה בלתי-מקובלת באותם ימים. אפילו לנו יש סיפור דומה, בפרק י"א בספר שופטים, שבו נאלץ יפתח הגלעדי לקיים את הנדר שלו ולהקריב את בתו (שבהיותה אישה, אין לה שם שכן כל שהיא צריכה זה יחוס משפחתי לגבר) בעקבות נצחונו על בני עמון. כנראה שקורבן אדם היה נפוץ בתרבויות עתיקות, כמנחה לאלים או לרוחות, ושני המקרים האלו לא נראים יוצאי דופן. הבנות בהם מוקרבות כחלק מהשגת הניצחון במלחמה, באופן שמבהיר כי האתוס הדתי-לאומי וההצלחה בקרב גוברים, בקלות, על המשפחה ועל חייהן שלהן.
בעידן המודרני, הסיפורים האלו נראים כמו הסוואה של רצח פולחני תחת מעטה של קורבן דתי. האכזריות והברבריות אינן מקובלות עוד כפי שהיו.
סליחה, אני חייבת לדייק: הן אינן מקובלות עוד, למעט כאשר מדובר בנשים.
למרבה הזעזוע, יש קווי דמיון בין הסיפורים על איפיגניה ועל בת יפתח, לבין ההתנהלות הנוכחית של הממשלה בעניין התצפיתניות. שוב ישנן נשים צעירות שההנהגה החליטה כי חשיבותן אינה משתווה למטרה שהציבה או לקיום הבטחות מסוימות. בהתאם, ניתן מבחינתה לוותר עליהן, לטובת פיוס וריצוי של גורם שאינו קשור אליהן כלל, מתוך שיקולים פוליטיים ואינטרסים אישיים. ההבדל הוא שבמקרה הנוכחי אין שום נדר, אלא הבטחה קואליציונית, והתמיכה המבוקשת אינה של ישות רוחנית ערטילאית, אלא של בני אדם, בשר ודם.
הטרגדיה האמיתית כאן היא שזה לא ממש מפתיע, ולא רק בגלל שמדי יום נשברים שיאי שפל שהופכים את המציאות להזיה. זה לא מפתיע, כי הפקרת התצפיתניות, פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם, הפכה לפרקטיקה שגרתית. זה אפילו לא משנה אם הן תצפיתניות חיות, מתות, חטופות, ואפילו כאלו שעדיין משרתות בתפקידן, וזה החל עוד לפני השבעה באוקטובר. הרבה קודם לכן, זילזלו בהתראות שלהן, איימו עליהן והשתיקו אותן באגרסיביות. לאחר מכן, ביום האסון עצמו, נטשו אותן לגורלן, כמעט ללא יכולת להתגונן. בהמשך, למרות העדויות הרבות אודות הפשעים המיניים שבוצעו, ההתייחסות שהן קיבלו הושגה בקושי, והייתה קלושה, איטית ורופסת. מאז ועד רגע זה ממש, נדמה שהממשלה מתעלמת באופן מופגן ומכוון ממצבן ומהזעקה של משפחותיהן. ואם לא די בכך, אז כאילו כדי להמחיש זאת, הצבא עצמו ממשיך בהפקרה גם של התצפיתניות המשרתות כעת. הן ממשיכות לעשות זאת בלי נשק או אמצעי הגנה, וחלקן אף הועלה למשפט בגין הפקרת הציוד שנאלצו לנטוש בעת הימלטות מהפגזה.
כמובן שמעל כל אלו מתנוססת ההפקרה הכי מופקרת: זו של התצפיתניות החטופות. מזה 41 שבועות משאירה אותן הממשלה בשבי, תוך ויתור על האפשרויות שהיו להחזירן (שלא לומר, סיכול פעיל שלהן). בנקודה הזאת, כבר ברור שההפקרה הפכה, הלכה למעשה, להקרבה. מעבר לכך שזהו המשך ישיר של הפקרת המדינה והעם החל מהשבעה באוקטובר ועד היום, זהו גם אירוע נוראי ואכזרי בפני עצמו. שקילת הערך המוחלט של חייהן ושל החובה להחזירן מול נסיבות שאין להן כל קשר או רלוונטיות לעניין, היא הוספת פשע לא אנושי על פשע מתועב, שגם מחמירה אותו עם כל יום שעובר.
אפשר להסביר את אבולוציית ההפקרה, זו שגרמה דווקא לתצפיתניות להפוך לקורבן הנוח של הממשלה, דרך כמה פרמטרים. למשל, גילן הצעיר שמציב אותן רק בתחילת דרכן בעולם, וגורם להן להיראות פחות משמעותיות. בנוסף, השתייכותן למגדר הנשי, שאמור, לפי חלקים מסוימים בקואליציה, לשתוק וללדת ילדים, בודאי תורמת לכך בדרמטיות. גם עצם העובדה שמדובר בחיילות המשרתות בצה"ל, כלומר אינן בהכרח משתייכות למגזר ה"נכון" עשויה להיות רלוונטית, יחד עם הדוגמה שהן מהוות מבחינת לקיחת אחריות ומילוי חובתן, מושגים זרים חלוטין להנהגה הקיימת. אפשר ממש להרחיק לכת ולומר כי באופן תת-מודע זהו אפילו במעשה מעין-חינוכי, הנועד להרתיע בנות צעירות משירות צבאי. הוריהן בודאי כבר מורתעים. ואולי בכלל הקרבת התצפיתניות, שומרות הסף הממשיות, הוא תמרור אזהרה והמשך מתבקש למתקפה הנמשכת על שומרות הסף המטאפוריות.
תהא הסיבה אשר תהא, נורא לחשוב שאף אחת מהאפשרויות אינה נראית מופרכת. וחמור מכך, הן אינן מטרידות מספיק כדי לעורר א.נשים למחאה ולזעקה בשם הקורבנות. כמעט כאילו אנו אותו עם פרימיטיבי הצופה בהקרבת בת יפתח או איפגניה, וגם אם מצטמרר, מושך בכתפיו ומקבל שזו דרכו של עולם ואילוציה של המלחמה.
בניגוד לאותן דמויות, הטרגדיה כעת איננה גזירת גורל ואף לא דרישה של אלוהים. הקרבת התצפיתניות לא תביא להנהגה את הניצחון, לא המוחלט ואפילו לא החלקי, לא בקרב וכנראה שלא בבחירות. מה שהיא כן תביא יהיו העמקת השבר, חורבן גדול יותר של ערכים, והתבססות נוספת של המשיחיות והשחיתות. זה כנראה לא ממש מפריע לממשלה, אבל לעזאזל, הגיע הזמן שזה יפריע לנו; שזו תהיה ההפקרה שתשבור את ליבנו מספיק כדי למחות עליה. לא רק בגלל הקלישאה - הנכונה - שאלו הבנות שלנו, האחיות שלנו, החברות שלנו. עצם קורבן האדם צריך להפריע לנו - גם אם הכנסת תצא לפגרה, גם אם הקואליציה תשרוד, וגם אם המלחמה לא תיגמר לעולם. כל המחדלים שעוד יהיו וכל ההפקרוּת שתימשך, לא יוכלו לשנות את העובדה הפשוטה שגם נשים, כל הנשים, הן בנות אדם, ולא יוכלו למנוע או להיות חשובים יותר מהחזרתן.
Comments