לוחות האבן שלי

"אנחנו צריכות להצליח לפעול כששלושת המרכזים שלנו מחוברים" היא אמרה והוסיפה שלוש מילים: בטן. לב. ראש.

משהו בי התחיל להדהד.

כנראה שחיכיתי לשמוע את המילים האלה.

כי מאז אני לא מפסיקה לרצות לעלות על איזה הר — ולא לרדת בלי לוחות הברית שלי.

נדמה לי, שתמיד מחכה שקט בראש ההר.

שקט של סוף העלייה.

המאמץ הסתיים, היגיעה משכחת עוון.

אפשר לשבת, לבהות בנוף עוצר מלכת, לתת לרוח לייבש את הזיעה.

פשוט להיות. לנשום.

כששמעתי את שלוש המילים ההן — בטן. לב. ראש. — הבנתי בדיוק על מה היא מדברת:

להקשיב לתחושת הבטן כשהיא צועקת-תברחי.

לא להשתיק אותה.

לפעול.

כי הגוף יודע עוד לפני שהמילים מגיעות.

להצליח ללכת אחרי הלב שלי, המצפן שמושך למקום שמרגיש נכון — לא מתוך סכנה אלא מתוך חיבור, משמעות, יופי.

ותמיד, אבל תמיד להפעיל את הראש.

זה שיודע לראות קדימה.

לשאול, לחקור, לתכנן.

לארגן את כל מה שיש לי לכדי פעולה מחוברת.

לחבר את הנקודות.

כבר תקופה ארוכה שאני צריכה שקט.

יכולתי לעזוב הכל, לעלות לראש ההר האהוב עליי בלב המדבר.

אבל אני לא עושה את זה. לא באמת.

לא בטיפוס, לא בנשימה, לא בשום דרך אחרת.

אני חיה כבר שנים על גבי שנים בתוך מצב חירום.

וזה באמת מצב חירום. כל הזמן.

עכשיו זה גם מצב חירום לאומי שמרגיש אישי כל כך- יש אנשים שלנו שם.וחייבים להציל אותם. אני צריכה לדעת שמישהו היה מציל את הבן שלי. מציל אותי.

איך ייתכן ששוב פסח, שוב ליל סדר, והם עדיין שם?

נמקים. מתענים. מתחת לאדמה.

אם עוד לא המציאו את המונח "טראומה מוסרית" — הגיע הזמן לעשות את זה.

במובן מסוים, בחרתי להישאר במצב חירום.

יש בו דיוק. פשטות.

המערכת זורקת הכל, שומרת רק על מה שמקיים חיים.

נשארת ליבה — חדה, דרוכה, מרוכזת, בוערת. יש בזה כח.

אבל המציאות השתנתה.

היא כבר לא בדיוק חירום, לא בדיוק מלחמה.

ואם לא אסגל דפוסי פעולה חדשים — אני משמרת את עצמי במצב לא מקיים.

אני יודעת את זה.

יודעת שבסוף לא יישאר ממני מה לתת, והדברים יקרסו.

לכן אני חייבת לעלות על הר.

לא כדי לברוח.

כדי לחזור עם לוחות האבן שלי.

ללמוד איך לשמר דפוסי פעולה של מחאה, של מאבק, של עשייה — בתוך שגרת החירום האיומה הזו.

להישאר מחוברת. לדעת מה קורה.

אבל לא לאפשר לזה להציף אותי, לא לטבוע בזה.

לחבר בין הבטן ללב לראש.

ולשכנע את עצמי שגם בתוך מלחמה, מותר לבחור לחיות לא רק לשרוד.

עכשיו נשאר לי רק להבין איך לעשות את זה.