בין מורות לגמדות

לפני כשלושה שבועות,

הרשת געשה, סביב המהלך של חברת שטראוס לקרוא למוצר ״גמדים״ בשפה שוויונית (בתמונה).

הקשב ברשתות החברתיות קצר, ולא כל מי שיצאו נגד או בעד המהלך, ראו שהוא בעצם חלק ממהלך גדול ומאתר תוכן שמופנה להורים ונשות ואנשי חינוך בנוגע לחינוך לשוויון מגדרי.

האמוציות שהנושא העלה, גם בקרב כמה מחברי הפייסבוק שלי, הכעס על ״הטירלול הפרוגרסיבי״ כלשונם, רק חידדו לי כמה התרגלנו להתחלק לצדדים. בעד או נגד, אנחנו או הם. שמרנים או פרוגרסיבים.

אז אני רוצה להראות משהו ולנסות לעשות את ההקשר בין שני המקרים בתקווה שאפשר יהיה, לפחות בפוסט הזה לנהל שיח.

אני לא מחפשת הסכמה, אני מחפשת בעיקר דיון מפרה ומעורר מחשבה.

יומן המורה עם ציטוט של עוד גבר

בתמונה הראשונה שבפוסט תוכלו לראות יומן שהעלתה לקבוצה שלה דפנה פייזר - במודעות מגדרית

הסתדרות המורים הוציאו יומן בשנת 2024, עם ציטוט של טוני רובינס, שכולו בלשון זכר.

עכשיו בואו,

רוב המורים הן למעשה מורות.

נגד טוני רובינס יש תשע תלונות מנשים שונות על הטרדה מינית

ובכללי כשמחפשים ציטוט לרוב יביאו ציטוטים של גברים.

כשהקמנו את האתר של ״מאמא גורו״ לפני תשע שנים, השתמשנו בלשון נקבה. בכפתור הרכישה שעד אז היה נהוג לכתוב ״קנה״ כתבנו ״קני״.

אני זוכרת שבקבוצה של אנשי מקצוע העלה פוסט אחד הגברים וטען שלקח לו רבע שעה להבין איך רוכשים. העין פשוט לא ראתה את המילה ״קני״.

המחקר מראה, שבנות הגיעו להשגים נמוכים יותר במבחנים שנוסחו בלשון זכר.

הדוגמאות הקטנות האלו הן רק קצה הקרחון.

אני רואה איך מתייחסים לנשים שמבקשות לתקן את השפה, איך מזלזלים וקוראים לנו ״מרב מיכאלי״ כאילו זאת קללה.

לשפה יש משמעות,

אפשר להגיד שזה טרלול,

ואפשר לנסות להבין,

שכשמדברים בלשון זכר,

בעצם לא מדברים אלי.

וכשלא מדברים אלי, הדרך קצרה גם ללא מקשיבים לי (אפשר פה לתת דוגמאות מאוד רלוונטיות מהתצפיתניות).

וכן גם אני חוטאת בזה,

אבל אני פתוחה לתקן,

בטח כשאני עומדת מול קבוצה או פונה לקהל שרובו נשי.

ויודעים מה? גם אם לא הבנתם בשביל מה זה טוב כל זה? אפשר לפחות להבין שלנו זה חשוב?

זהו סיימתי עכשיו פנויה להקשיב.