אקונומטריקה של עסקאות שבויים

בשבעה באוקטובר התעוררתי בבית בלי מחבלים מחוץ לדלת. מהר מאוד היה לי ברור שזו מקריות.

זה לא סתם מונח. באחד הכובעים המקצועיים שלי אני אקונומטריקאית. המשמעות היא שאני כלכלנית, חוקרת, שאוספת מלא נתונים (מטא-דאטה) ומשתמשת בכלים סטטיסטיים ומתמטיים כדי להבין תופעות שיש בהן אלמנט של מקריות ולבצע חיזוי. הכי אני אוהבת, כשמספרים מגבים את תחושת הבטן שלי.

ולכן, בפעם הראשונה ששמעתי דיבורים על "המחיר" ששילמנו בעסקת שליט, הבנתי מהר מאוד שמדובר בתופעה, והמוח שלי התחיל לאסוף נתונים ולנתח אותם, כמו למשל:

251 נחטפו, 117 שוחררו בחיים, 40 גופות חולצו, 94 נותרו חטופים, ההערכה היא כי 34 מתוכם נהרגו וגופותיהם מוחזקות בשבי.

ועוד נתונים כמו:

עסקת ג'יבריל (1985):

1,150 אסירים פלסטינים שוחררו*.

3 חיילי צה"ל שבו הביתה.

עסקת טננבוים (2004):

435 אסירים פלסטינים ולבנונים שוחררו.

1 ישראלי (אלחנן טננבוים) חזר הביתה. וגופות 3 חיילים לקבורה.

עסקת שליט (2011):

1,027 אסירים פלסטינים שוחררו.

1 חייל ישראלי (גלעד שליט) חזר הביתה.

עסקת החטופים הראשונה (2023):

240 אסירים פלסטינים שוחררו.

80 חטופים ישראלים שבו הביתה.

*למרות שהנושא נדון בתקשורת ובמקורות שונים, לא נמצאו פרסומים רשמיים של גופי הביטחון המספקים נתונים מדויקים על שיעור המחבלים המשוחררים שחזרו לעסוק בטרור. אבל כן, חלקם חוזרים.

ואז עוד נתונים [מהסוג המרגיז]:

• מרץ 2024: 40 עצירים ביטחוניים שוחררו בלי תמורה במהלך חודש הרמדאן.[1]

• יולי 2024: מנהל בית החולים שיפא, יחד עם 54 עצירים נוספים, שוחררו בלי תמורה.[2]

• אוגוסט 2024: 40 אסירים שוחררו בלי תמורה לרצועת עזה.[3]

• ינואר 2025: אסיר ביטחוני, מאג'די יאסר חליל, שוחרר בלי תמורה לאחר 21 שנות מאסר, מאז 2004. [המידע מגיע ממקורות לא רשמיים ופורסם בטלגרם ובווצאפ אך לא בתקשורת המיינסטרים.]

ההערכה היא שמאז תחילת המלחמה כ-1,700 עצורים שוחררו חזרה לרצועת עזה בלי תמורה [4], בין היתר לאור מצוקת מקום בבתי הכליאה בישראל שדוברה ונטחנה בחדשות הלוך ושוב.

זהו. יש מספיק נתונים. בואו ננתח וננסה להבין את התופעה.

הזווית הכלכלית- התייחסות לבני אדם במונחי "מחיר" היא לא רק מעוותת מבחינה מוסרית וערכית, אלא בגידה במהות של 'נפש יהודי הומיה' ובנרטיב הישראלי. (והביטוי הכלכלי הנכון הוא יחס המרה, לא מחיר).

הזוית הסטטיסטית- כן, יש קשר בין שחרור מחבלים לסיכון הבטחוני אבל מדובר לכל היותר במתאם ויש כאן עוד כל כך הרבה (!) משתנים נוספים שהניסיון לצייר משוואה של השבת חטופים=הקרבת הביטחון הוא מרתיח ומעוות בכל רמת מובהקות אפשרית.

ואם נסתכל על העובדה שישראל משחררת עצירים באופן שוטף, בלי לקבל דבר בתמורה ואפילו כאלו שנחשבים בעלי פרופיל גבוה, יש רק מסקנה אחת לגבי התופעה שניסינו לנתח-מדובר בדמגוגיה ועוול מוסרי!

אמנם אין לי רקע מקצועי ביטחוני אבל ההגיון הפשוט של 1+1 אומר שמלחמה בטרור מורכבת יותר מ"אסור לשחרר אלף סינווארים" ו-"חמאס לא מכבד הסכמים".

זה חמור מספיק לבחור ביודעין, מתוך תפיסת הפעלה של "חמאס הוא נכס", לסגור את יחידת צלצל ולהעביר כסף מזומן - שאין איך להגביל ולעקוב אחרי השימוש בו - לידיים של מי שחרטו על דגלם להשמיד אותנו; אבל זה חמור שבעתיים להתהדר ולהזדעק בתבוסתנות חסרת מעוף כתפיסת עולם בטחונית, שמנסה להצדיק הפקרה של אזרחים.ות לסבל בל יתואר, כי "לא נוכל לעמי הארץ" כמו בחטא המרגלים.

המענה הראוי לטרור אינו בוויתור על עקרונות מוסריים אלא בהישענות על נקודות החוזק שלנו, בנחישות, בהתמדה וביצירתיות, כמו שרק המוח היהודי יודע להפיק (בכלכלה זה נקרא יתרון יחסי).

אז שלא יבלבלו אתכםן עם משוואות או יפחידו אתכםן עם מספרים! תהיו שם בשביל המשפחות, תחבקו אותם, תחזקו ותזכירו לכולם שאנחנו כאן

ואנחנו לא נוותר עד שכולםן בבית!

על חיבוק ומבט. קרדיט צילום: דפנה יושע